<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' שבועות פ"ד</h1>
<h2>דף לו:</h2>
כפר ונשבע ארבע פעמים או חמש, השביעו התובע ארבע או חמש פעמים וכופר בכל אחת, בין בבית דין בין שלא בבית דין, חייב על כל שבועה, שאלו הודה אחר שכפר היה חייב לשלם. אמרו לו שנים, (ותנו) [תן] לנו פקדוננו, אמ', שבועה שאין בידי כלום, חייב אחת. שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך, חייב על כל אחת. אמר חבירו, תן לי פקדון ותשומת יד וגזל שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, חייב אחת, ואפילו בידו פרוטה אחת מכלן מצטרפין לחייבו. אמר, שבועה שאין לך פקדון, תשומת יד, גזל, חייב על כל אחת. תן לי פקדון [חטים] ושעורין וכסמין. שבועה שאין לך בידי, חייב אחת. שאין לך בידי חטים, שעורים וכוסמין, חייב על כל אחת ואחת.
התובע חבירו ממון יתר על שוה פרוטה, שאלו פחות לא הוי ממון, או על ידי שליח הבא בהרשאתו, ואם הודה לו היה חייב לשלם, ואפילו יש ממון [ב]דבר שלא חייב בהודאתו, כגון טענו אנסת בתי, שיש ממון שחייב בהודאה בדבר, כגון בשת ופגם, ויש דבר שלא חייב בהודאתו, כגון הקנס, שהמודה בקנס פטור, והשביע התובע, אפילו לא ענה אמן, או נשבע הנתבע מעצמו, שראהו מבקש, ואומר, שבועה שאין לך בידי ממון, בלא תביעת התובע וכפר חייב בשבועת הפקדון, אשם ולא לוקה אפילו מזיד. אבל תבעו קרקע ועבד, ושטר פטור, שנאמר [ויקרא ה'], בפקדון או בתשומת יד וכו', לאפוקי קרקע, ועבד (כהוקש) [שהוקש] לקרקע, ושטר שאין גופו ממון. וכן אם תבעו דבר שלא חייב בהודאתו, בקנס, כגון גנבת שורי וטבחת או מכרת, ואומר, גנבתי אבל לא טבחתי ומכרתי, ואלו היה מודה היה נפטר, דתשלום ד' וה' קנס והמודה בקנס פטור. או המית שורך עבדי, או עבד שתבע רבו, הפלת שני וסמית עיני, וכן תבע לשומר חנם שמת השור, שאלו היה מודה שמת נפטר בדין שומר חנם, הרי זה פטור משבועת הפקדון וחייב בשבועת בטוי, שהרי נשבע לשקר. וכן אם תבע לשואל שמת השור, וענה, נגנב או אבד, הואיל ולא פוטר עצמו בכפירתו, ששואל לעולם חייב, פטור משבועת הפקדון וחייב שבועת בטוי. שצריך לעולם בשבועת פקדון שיפטור עצמו בכפירתו. כגון גנב שור וטען שלא גנב אלא הופקד אצלו, הרי פטר עצמו, [שאילו] (ש)הודה שגנב היה חייב דמי השור ועכשיו נפטר מגניבה ואבידה בטענתו. וכן טען ששכרו, שפטר עצמו משבירה ומתה. וכן טען השאלתו לי, שפטר עצמו במתה מחמת מלאכה. לפיכך, אמר, לא גנבתיו, הפקדתו לי, או שכרתיו, או שאמר, שאלתיו ושורך לפניך קחנו ונשבע פטור משבועת הפקדון, שהרי הודה בקרן ולא פטר עצמו בכפירה זו. או אמר, מכרתו לי ולא נתתי לך דמיו, קח הדמים או השור, נתתו לי בשכירותי שאעשה, קחנו אם תרצה, תועה מצאתיו, קחנו אם תרצה, בכל אלה פטור משבועת פקדון וחייב בשבועת בטוי, שהרי נשבע על שקר.
<h2>דף לז.</h2>
חייב ממון לשני שותפין ותבעו אחד וכפר ונשבע חייב שבועת פקדון. תבעוהו שניהם והודה לאחד ואמר, לא לויתי רק מזה לבדו, פטור משבועת פקדון שהרי לא פטר עצמו מכלו[ם], אבל חייב שבועת בטוי.
<h2>דף לז:</h2>
וכן חייב בשטר וכפר בה פטור משבועת פקדון, שהרי בשטר נשתעבד בקרקע והוי ככופר בקרקע וחייב שבועת בטוי, חייב בעדים וכפר ונשבע חייב בשבועת פקדון, שהרי פטר עצמו בכפירתו מלשלם, ואע"פ שכשיבאו עדים יתחייב, הרי הועיל כפירתו בשעתה ושמא לא יבאו ואפילו יבאו שמא יפסלו או יוכחשו.
<h2>דף לח.</h2>
תובעין אותו פקדון וגזל ותשומת יד, ואמר לאחד, אין לך בידי פקדון וגזל ותשומת יד(ו) לא לך ולא לך, חייב על כל טענה (על כל אחת) [לכל אחד ואחד]. טען שאבד פקדון או כפרו ונשבע ואחר (ש)הודה וחזר וטען שאבד ונשבע וחזר והודה, משלם קרן הראשון וחומש על כל שבועה, שנאמר [ויקרא ה'], וחמישיתיו, אפילו חומשין הרבה על קרן אחד. כיצד היה קרן ארבעה וכפר ונשבע והודה, וחזר וטען שאבד ונשבע והודה, וחזר וטען שאבד [ונשבע והודה], משלם חומש על [כל] שבועה. התובע פחות מפרוטה פטור משבועת פקדון וחייב שבועת בטוי.
<h2>דף מט:</h2>
התובע חבירו ממון יתר על שוה פרוטה, שאלו פחות לא הוי ממון, או על ידי שליח הבא בהרשאתו, ואם הודה לו היה חייב לשלם, ואפילו יש ממון [ב]דבר שלא חייב בהודאתו, כגון טענו אנסת בתי, שיש ממון שחייב בהודאה בדבר, כגון בשת ופגם, ויש דבר שלא חייב בהודאתו, כגון הקנס, שהמודה בקנס פטור, והשביע התובע, אפילו לא ענה אמן, או נשבע הנתבע מעצמו, שראהו מבקש, ואומר, שבועה שאין לך בידי ממון, בלא תביעת התובע וכפר חייב בשבועת הפקדון, אשם ולא לוקה אפילו מזיד. אבל תבעו קרקע ועבד, ושטר פטור, שנאמר [ויקרא ה'], בפקדון או בתשומת יד וכו', לאפוקי קרקע, ועבד (כהוקש) [שהוקש] לקרקע, ושטר שאין גופו ממון. וכן אם תבעו דבר שלא חייב בהודאתו, בקנס, כגון גנבת שורי וטבחת או מכרת, ואומר, גנבתי אבל לא טבחתי ומכרתי, ואלו היה מודה היה נפטר, דתשלום ד' וה' קנס והמודה בקנס פטור. או המית שורך עבדי, או עבד שתבע רבו, הפלת שני וסמית עיני, וכן תבע לשומר חנם שמת השור, שאלו היה מודה שמת נפטר בדין שומר חנם, הרי זה פטור משבועת הפקדון וחייב בשבועת בטוי, שהרי נשבע לשקר. וכן אם תבע לשואל שמת השור, וענה, נגנב או אבד, הואיל ולא פוטר עצמו בכפירתו, ששואל לעולם חייב, פטור משבועת הפקדון וחייב שבועת בטוי. שצריך לעולם בשבועת פקדון שיפטור עצמו בכפירתו. כגון גנב שור וטען שלא גנב אלא הופקד אצלו, הרי פטר עצמו, [שאילו] (ש)הודה שגנב היה חייב דמי השור ועכשיו נפטר מגניבה ואבידה בטענתו. וכן טען ששכרו, שפטר עצמו משבירה ומתה. וכן טען השאלתו לי, שפטר עצמו במתה מחמת מלאכה. לפיכך, אמר, לא גנבתיו, הפקדתו לי, או שכרתיו, או שאמר, שאלתיו ושורך לפניך קחנו ונשבע פטור משבועת הפקדון, שהרי הודה בקרן ולא פטר עצמו בכפירה זו. או אמר, מכרתו לי ולא נתתי לך דמיו, קח הדמים או השור, נתתו לי בשכירותי שאעשה, קחנו אם תרצה, תועה מצאתיו, קחנו אם תרצה, בכל אלה פטור משבועת פקדון וחייב בשבועת בטוי, שהרי נשבע על שקר.
